5 בנוב׳ 2014

ברחובות שלנו יש קסם מיוחד

ביקור קצר אצל אבא שלי בנגריה הביא אותי לשוק לוינסקי, זה לא חדש לי, הייתי שם כבר אלפי פעמים בעצם אפשר להגיד שגדלתי ברחובות דרום תל אביב, הסבים והסבתות שלי הגיעו מסלוניקי לשכונת פלורנטין כך שאני מכירה היטב את כל הרחובות הריחניים הללו אבל תמיד כייף לחזור במיוחד כשאני מחפשת השראה לפרויקט חדש או כדי לרענן את החושים.


צילוםבפעם האלף, בדיוק כמו בפעם הראשונה או בפעם המיליון שאני מטיילת בשוק זה אף פעם לא מרגיש אותו הדבר איך הזיתים עומדים כמו חיילים ואני מנסה לקחת אחד והם עדיין עומדים שם לא זזים מבריקים, מריחים, המגע והרעשים עושים לי משהו שאי אפשר להסביר במילים ובשביל זה המצלמה תמיד איתי













מקלות הקינמון הם אקססורייז נפלא לבית בתקופות היותר קרות נכון אנחנו לא קנדה אבל עדיין ואני מאוד מקווה שיהיו לנו ימים קרים עד קרים מאוד כי אחרת מה הטעם בקיץ אם אין אחר כך חורף...?

הפלפלים נהדרים הצבע מרהיב לשים אותם בצנצנת שקופה על השיש וזהו, לא חייבים לאהוב חריף בשביל זה.



רק את גושי החלבה שמזכירים לי כל כך ילדות לא יכולתי למשמש ולטעום למרות שאם הייתי מבקשת המוכרת היתה נותנת בשמחה אבל לא יהיה לזה את אותו הטעם כמו לגעת ולהרגיש נכון?


כשאני מתחילה פרויקט לעיצוב תמונה או סטיילינג חדש אני תמיד מחפשת משהו אחר, שלא היה כאן קודם, לחדש, לעניין בעצם להמציא את עצמי מחדש וכך גם השוק. נראה שגם בעלי החנויות התחילו לקחת סטייליסטים...אני צוחקת, אבל זה ממש נראה כך, המנורות, הצלחות האקססוריז בחנות שפעם היתה בכלל בסטה, נראית עכשיו מצוין, מושכת, רייחנית ואי אפשר להתעלם אלא להכנס לקחת שקית ולהתחיל לשקול.


שימו לב למנורות אצל החלבן שמרמזות את הגבינה,
על המדפים ישנם כדי החלב האוטנטים והמשקל הישן
מזמין ובהחלט מגרה להיכנס.

                  

בתי קפה קטנים צצו ברחוב ובהחלט שהצליחו להפתיע אותי, זה באמת לא היה כאן קודם או לפחות לא ממש התאים באותה תקופה שהייתי ילדה אולי היה גזוז ומאפייה בלי להעליב את השווארמה.
 

 
























לא היה לי זמן באותו הבוקר לשבת לקפה אז לקחתי אותו איתי ונכנסתי לחנות התבלינים, שלדעתי עוד אחזור לשם אחרי שקניתי ממנה את אבקת הסחוג ואחרי שמהלתי אותה במים ושמן המטבח התמלא בריח משכר, רכשתי גם מקלות קינמון, חליטות שקדים ושושנים, אגוז מוסקט..בקיצור הכנתי את המטבח לחורף.





# צילום: אסתי שואל פלדהמר